הדוחות הכספיים הינם מקור אינפורמציה חשוב למשתמשי הדוחות לסוגיהם לרבות נושי החברה. האתגר העיקרי בהבנת הדוחות הכספיים מתמקד בעובדה שדוחות אלה כוללים הערכות ואומדנים רבים לרבות מדידת שווים ההוגן של נכסים באופן שמחד נותן לקורא מידע על שווי כלכלי בדרך מסויימת, ומאידך מרחיק את מדידת חוסנה של החברה מבסיס המזומן שלה.

הדברים נכונים ביתר שאת מאז יושמו כללי ה IFRS בארץ והעלו עד מאד את חשיבות דוח על תזרימי המזומנים המאפשר הסתכלות על זרימת המזומנים בחברה כמעט ללא עיוותי הערכות ואומדנים.

נציין כי ישנם מדדים רבים נוספים חשבונאיים (כדוגמת מחזור ההכנסות, רווח גולמי,רווח תפעולי,רווח נקי)מדדים בראיית המשקיע (כדוגמת ROI , שווי נכסי החברה,שווי שוק )ומדדים בראיית נושי החברה (כדוגמת דירוג אג"ח של החברה,מינוף בחברה ) וכיוצ"ב אשר עוזרים לנתח חברות. במהלך 2008 , לאחר פניות לחברות מסוימות ב 2007, הגיעה רשות ניירות ערך למסקנה כי יש לחייב חברות ציבוריות שהנפיקו איגרות חוב לציבור לפרסם דוח תזרים חזוי לשנתיים הקרובות על רקע גל הסדרי החוב שהחל באותה עת.דוח אשר נותן מידע על תזרים המזומנים לעתיד בעוד דוח תזרים מזומנים שהינו חלק מהדוח הכספי מספק מידע על מצב החברה עד נכון לתאריך הדוח הכספי.

בהתאם להנחייה שעוגנה בתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) התש"ל 1970 –  דוח תזרים חזוי נדרש מתאגידים בהם נודע לדירקטוריון על קיומם של סימני אזהרה בקשר עם יכולת התאגיד לעמוד בהתחייבויותיו.

גם אם מתקיימים סימני האזהרה כאמור, יכול דירקטוריון התאגיד לקבוע כי אין חשש סביר שהתאגיד לא יעמוד בהתחייבויותיו הקיימות והצפויות לתקופת התזרים החזוי ולא לפרסם דוח כאמור. קביעה זו עלולה להתברר כלא נכונה ויש לתת על כך את הדעת. אולם השאלה שיש לבחנה בהקשר זה הינה – האם בעת קיומו של סימן אזהרה כמפורט בתקנות – ברירת המחדל אינה לפרסם דוח תזרים חזוי כאמור ולאפשר לקורא הסביר להבין את תלות החברה בגורם זה או אחר לצורך עמידתה בדוח כאמור, ועד כמה התזרים החזוי מבוסס על הנחות והערכות סבירות .

הגם שרשות ניירות ערך הבהירה כי התחזיות הכלולות בדוח תזרים מזומנים חזוי אינן יכולות להיות הנחות והערכות תאורטיות, אלא הנחות והערכות צפויות ,על קורא הדוח לנקוט משנה זהירות בעת קבלת מסקנות בהתבסס על דוח כאמור.כמו כן ,בחינת סבירות הדוח צריכה לעמוד בקנה אחד יחד עם נושא בחינת "העסק החי" וקשה יהיה להסביר סתירה בין שני התהליכים האמורים.

שורה של חברות פירסמו בשנים האחרונות דוח כאמור כשבפועל לעיתים התזרים היה רחוק ממנו , ואף היו מקרים שהתווספה לדוחות החברה הערת עסק חי בפרק זמן לא ארוך לאחר פרסום תחזית תזרים סבירה חיובית.

אנו סבורים ששינוי נסיבות בחברות בתקופה קצרה אכן יכול להתרחש והתדרדרות מהירה יכולה להביא חברה לתזרים גרעוני ולהערת עסק חי בדוחותיה הגם שבדוח שקדם התזרים החזוי הראה עודף. מאידך – עלולה להתרחש תופעה הפוכה של מתן דוח תזרים חזוי שמרני מידי בעת קיומה של חברת החזקות שהתזרים שלה בנוי כולו על דיבידנדים , דמי ניהול, והחזרי הלוואות מחברות מוחזקות . עמדת הרשות היא שככל שאין לחברה האם שליטה בחברה הבת יקשה עליה לכלול תזרים מדיבידנדים מחברה מוחזקת , גם אם דירקטוריון החברה סבור שקבלתם צפויה במשך תקופת התזרים של שנתיים !!! אי הכללת תזרים כאמור עלול לתת תמונה מעוותת של יכולתה של החברה להתמודד עם התחייבויותיה.

אז מה הפיתרון המוצע? קיימות מספר אפשרויות להתמודדות עם נושאים כאמור :

האחת הינה לקבוע שדי בקיומם של סימני האזהרה כדי לחייב לספק תזרים חזוי על מנת לאפשר לקורא הדוח לבחון את שבריריותו. כמו כן , מקום שהנחיות רשות ניירות ערך גורמות לכך שתזרים צפוי לא יכלל בדוח , יוכל דירקטוריון החברה בדוח ניפרד לתת את הערכותיו בקשר לתזרים כאמור כדי להבהיר את התמונה כולה. ויתכן שבמקרה של חברה כלולה , מבחן הכללת התזרים לא אמור להיות שליטה אלא קיומה של מדיניות חלוקת דיבידנד והצפי לחלוקתו על פני שנתיים.

השנייה הינה מתן מספר תרחישים לתזרימים כאמור , שיכללו גם תרחישים פסימיים על מנת שכקוראים נוכל  לעמוד על נקודות התורפה שבהתנהלותה העתידית של החברה בנושאים כאמור.

רגינה אונגר וניר זיכלינסקי *

(*) הכותבים מתמחים בליווי וייעוץ לחברות בעיתות משבר ואחרות